בשני השלבים הקודמים לא הייתה הכרה באובייקט חיצוני.
בשלבים הבאים מתחילה הכרה באובייקטים חיצוניים ובדחיפה לכיוון עצמאות על ידי התינוק.
בשלב זה מתרחשת גם הלידה הפסיכולוגית.
בשלב ההבחנה התינוק מבין שהוא והאם אינם אובייקט אחד, אלא האם היא אדם נפרד.
כשמו של השלב, האם מבחין בין עצמו לבין האדם.
היכולות של התינוק מתפתחות, הוא לומד להשתמש ברפלקסים בסיסיים.
בשלב האימון התינוק מתחיל לזחול ויש לו היכולת להתרחק פיזית מהאם, מה שתורם עוד קצת לשאיפה שלו לעצמאות.
הוקר חוקר את העולם ומתפתח רגשית ומוטורית.
הילד בשלב זה עדיין אינו עצמאי לחלוטין וזקוק לתמיכה והרגעה של דמות האם.
בשלב ההתקרבות מחדש, התינוק מרגיש צורך לחזור לשלב הסמביוטי, הוא חש חוסר בטחון מצד אחד בגלל האובדן של הקרבה המוחלטת לאם אך מצד שני חש ביטחון בעצמו וביכולתיו.
התינוק חווה מספר קונפליקטים בשלב זה, קודם כל הוא מבין שהוא ילד קטן בעולם גדול, חוץ מזה הוא אבל על האובדן של הקרבה המוחלטת לאם וכמו כן חרד להפרד ממנה.
חשוב לזכור שחרף הרצון הזה והקונפליקטים שמתעוררים ברוב המקרים הדחף לעצמאות חזק יותר מהדחף הסמביוטי.
בשלב הרביעי והאחרון- האינדיבידואציה וקביעות האובייקט הרגשית שמתחיל מגיל שנתיים, התינוק מפנים את הדמות המטפלת ובכך בעצם מצליח ליצור איזה שהיא קביעות רגשית.
